אל תשליכני 

"מבחינה סטטיסטית, קשישים מובאים על ידי ילדיהם לחדר מיון בערב החג, יותר מבימי חול, ומאושפזים שם למשך החג". "תתארגנו מבעוד מועד ותחגגו את החג עם הוריכם, הקשישים", אומר ליאור ונטורה, מנחה ומפעיל לגיל השלישי. "אל תשליכני לעת זקנה".
"אין דבר משמח יותר עבור הקשיש, בערב החג, מלהסב סביב לשולחן, עם בני משפחתו, ילדיו ונכדיו ולראות את דור ההמשך שעוד יבוא אחריו".

במשפט זה, מתאר ליאור ונטורה מניסיונו המקצועי, את תחושתם של מבוגרים וקשישים, לחוות את הרגעים החגיגיים, עם האנשים האהובים עליהם".

ליאור ונטורה (37), מנחה ומטפל לגיל השלישי, מתגורר בקיבוץ צרעה, נשוי ללימור, ילידת הקיבוץ ואב לשני ילדים (לירון ועמית). ליאור הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך. הוא בן לאב רופא ילדים ואם אחות במקצועה וקוסמטיקאית. הוריו של ליאור גרושים. אביו מתגורר כיום בצ'ילה ואימו בארה"ב.

בעבר פורסם, באחד בעיתונים בארץ, על מקרים לא מעטים, של ילדים להורים קשישים שבערב חג או בימי החגים, מבהילים את ההורה הקשיש לחדר מיון והוא נשאר לאשפוז בבית החולים בימי החג. האם אתה מכיר את התופעה הנ"ל?

"כן. לצערי אני מכיר את התופעה. מבחינה סטטיסטית, קשישים מובאים על ידי ילדיהם לחדר מיון בערבי החג ובחג, במידה רבה יותר מאשר בימי חול רגילים. התופעה ידועה. קשישים יכולים לסבול ממספר מחלות במקביל, כגון: סוכרת, לחץ דם, כולסטרול ועוד. כך שניתן בקלות יחסית מצד הבן, להצביע על הפרעה בריאותית כלשהיא של ההורה, בפני הצוות הרפואי, בבואו לחדר המיון. ישנם מקרים, שהקשיש נבדק והצוות הרפואי מוסר לבן שאפשר לשחרר את ההורה, מכיוון שהוא במצב בריאותי סביר ושאם יחול שינוי שיחזור עימו למיון.

הבן מסתובב עם אביו מחוץ לבית החולים, עוד באותו יום ואפילו לאחר מספר שעות בודדות, הבן, חוזר עם ההורה למיון וטוען שההורה אינו נראה טוב. נדמה לי, שעל פי החוק, אם מגיעים למיון בפעם השנייה, חלה חובה מצד בית החולים, שלא לקחת סיכון ולהשאיר את החולה בבית החולים להשגחה. וכך, קשישים רבים מאושפזים בבתי החולים, דווקא בימי החג. תקופת החגים היא תקופה מלחיצה, במידה מסוימת, עבור הקשישים וילדיהם. ישנם ילדים להורים קשישים, שהם בעצמם אנשים מבוגרים. לדוגמא אנשים בני 60, 60+ המטופלים בבני משפחה וילדים.

ישנם מקרים רבים שבהם לאותם ילדים, אין אפשרות להביא את ההורים אליהם לחג. מסיבות שונות כגון ניידות. אין להם רכב או שהם שומרים מצוות ומנועים מלנהוג בשבת וחג. ישנם מקרים, שמבחינה פיזית-בריאותית, הם אינם יכולים לנהוג. ואם הם שומרים מצוות הרי שהם אינם יכולים בחג, לשוחח בטלפון עם הוריהם, במידה וההורים נשארו בביתם לבד בחג. בנוסף, ישנם את כל ההכנות לקראת החג, שכוללות את הקניות וההתרוצצויות השונות. רצוי מאוד להתארגן לפני החגים מבעוד מועד למטרה הזו ולחגוג את החג יחד עם ההורים הקשישים".

"נולדתי בארץ", מספר ליאור, "כשהייתי בן שלוש, ירדנו מהארץ לצ'ילה, וכשהייתי בן 13 חזרנו ארצה. בשנים קודמות רציתי להיות גנן, בגן ילדים. נרשמתי ללימודים במכון 'אדלר', שהוא בית ספר להורים ולמדתי שם ארבע שנים. במקביל ללימודיי באוניברסיטה. למדתי בנוסף טיפול זוגי. בזמן לימודיי בבית הספר להורים במכון 'אדלר', הומלץ לי על ידי אנשי המקום ללמוד להנחות קבוצות של הגיל השלישי.

למדתי שנתיים נוספות באוניברסיטת חיפה על הגיל השלישי, לימודים שכוללים: פסיכיאטריה (ענף העוסק בחקר ההיבטים הנפשיים), גרוטולוגיה (ענף העוסק בחקר בעיות ההזדקנות. גרונט ביוונית- זקן) וגריאטריה (המגזר הקליני הרפואי, החוקר את המחלות האופייניות של הקשיש ואת הדרכים, למניעתן). סיימתי תואר ראשון בנושא. עד לעיסוקי כיום, כמנחה לגיל השלישי, עבדתי בעבודות שונות: עבדתי במשך שבע שנים בשיקום נפגעי נפש בקהילה, בהוסטלים. שם התוודעתי בעיקר לאוכלוסיה היותר צעירה. למדתי במשחקיות טיפוליות של 'יד לאדם', אצל ד"ר עדינה תמיר, את נושא שיפור התקשורת בן ההורה לילד.

לאחר העבודה בהוסטלים, התנדבתי במשך שבע שנים בשירות בתי הסוהר ושם גם עסקתי בטיפול זוגי. בשירות בתי הסוהר, נתקלתי בעבודתי באסירים מבוגרים וקשישים. אני רוצה לציין, שבבית הסוהר קיימים תנאים מינימאליים ביותר, עבור צרכי האוכלוסייה הספציפית הזאת. קיימים מקרים רבים שבהם קיים נתק בין בקשיש העצור בכלא לבין ילדיו וזאת, עקב כעס של הילדים כלפי אותו הורה, שביצע עבירה פלילית. ישנם הכלואים על עבירות מין למשל, ששם הכעס גדול מאוד, כלפי ההורה העצור".

ניתן בהחלט, להבין את הכעס של הילדים כלפי ההורה, במקרים הללו.
"זה נכון, אך יחד עם זאת, אני רוצה לומר שכדי שהבן אדם יחיה עם עצמו בשלום, הוא חייב לדעת גם לסלוח. נכון שההורה עשה מעשה שלא ייעשה, אבל הבן צריך לחשוב על כל השנים, שהאב גידל אותו ושלמרות הכול הוא אבא שלו".

קורה שילדים שהתנכרו להוריהם במצב שכזה, מתחרטים ומצטערים בדיעבד?
"בהחלט כן. בדרך כלל הם מצטערים. בפעמים רבות אותו הורה הולך לעולמו והבן נשאר עם נושא רגיש ולא פתור, ואז אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אחד הדברים שאני מלמד, הוא להפריד בין הבן אדם לבין המעשה".

אתה מטפל במקרים כאלו, שבו הורה הולך לעולמו והבן נשאר עם מצב רגשי לא פתור?
"אני יכול בהחלט לטפל על ידי שיחות ולהעניק תמיכה במצבים הללו. ניתן אף לקיים טיפול שבו הבן יעומת עם המצב, לעיתים על ידי היפנוזה על ידי אנשי מקצוע שמיומנים כמובן בתחום".

היכן עבדת לאחר עבודתך בשירות בתי הסוהר, בתחום שלמדת, תחום הקשישים?
"עבדתי בבית אבות בתל אביב ככוח עזר וביצעתי עבודה סיעודית וטיפולית. אני רוצה לציין, שעבודה עם הקשישים, היא עבודה שצורכת מהמטפל כוחות נפש רבים. העבודה קשה מבחינה פיזית ורגשית. לא ניתן לטפל באדם מבלי להפעיל רגשות. האדם אינו חפץ שניתן להזיז ממקום למקום וכאן נכנס הפן הרגשי בטיפול, כאשר אתה מתחבר לקשיש באופן אישי. לאחר מכן, עברתי לבית אבות אחר ושימשתי כמדריך תעסוקה בצוות הפארא-רפואי וזאת במשך שנה וחצי. הדרכתי באופן אישי וקבוצתי".

כמה זמן בממוצע, נמשכת ההדרכה האישית?
"זה תלוי כמובן בקשיש ובבני משפחתו. זה תלוי בתפקוד הפיזי של האדם, באופן פגיעתו לדוגמא: לאחר אירוע מוחי או תאונה. יכולת השיקום אינדיבידואלית מאדם לאדם".

מה הזמן הכי ארוך שהנחית מטופל, ובאיזה מצב הוא נזקק להנחייתך?
"הנחתי קשישה במשך שנה. האישה נזקקה להנחיה, בעקבות דיכאון עמוק שחוותה, כתוצאה ממות נכדתה בטרם עת. האישה עברה תהליך של אבל בפרידה מהנכדה האהובה. אחת התופעות שליוותה את הדיכאון, הייתה ירידה דרסטית, במשקל גופה. האישה איבדה את התיאבון והיה צורך להשיב לה את הרצון לאכול ולהמשיך לחיות. הייתה לי מטופלת שאיבדה את יכולת הדיבור בעקבות אירוע מוחי. הייתי צריך לעבוד איתה על שיחזור הדיבור. הטיפול כולל תרגילי נשימה, הפעלת שרירי מיתרי הקול והגייה. טיפלתי בה באמצעות תקשורת מילולית והיא הייתה משיבה לי גם על ידי כתיבה. היה לי לוח תקשורת שבו מצוירים ציורים חיוניים עבור תפקודה היום יומי וכך היא יכלה להצביע על ציור כלשהוא ולהבהיר לי את רצונה".

האם היא הצליחה, בסופו של התהליך, לדבר?
"הטיפול עימה נמשך חצי שנה והוא נפסק מצד בעלה, שרצה וציפה לראות תוצאות מהירות יותר. המטופלת הצליחה להגות משפטים קצרים. נראה היה שכאשר היא מאוד מעוניינת היא מצליחה לומר משפטים מסוימים. לדוגמא, כשהייתה צריכה לגשת לבית השימוש. השיקום לאחר אירוע מוחי, הוא ארוך ולא מעט מסובך, בפעמים רבות, בני המשפחה מאבדים את הסבלנות ורוצים לראות תוצאות מהירות יותר מהזמן האמיתי והאינדיבידואלי, שהחולה נזקק לו לשם השיקום".

עם איזה קושי נפשי מתמודדים הקשישים, באופן קשה לטיפול?
"באופן כללי, אדם קשיש אינו חסין מפני אירועים כמו אדם צעיר. הקושי הגדול ביותר שנתקלתי בו, הוא הקושי לקבל אובדן. הקשישים חווים אובדן אחר אובדן. הם מאבדים חברים, חבריהם מתים. הם מאבדים יכולות פיזיות, מנטאליות, הם מאבדים את ביתם כאשר הם עוברים לבית אבות. הם חשים באופן טבעי קושי רב, לעזוב את הבית בו חיו שנים רבות. לעיתים הם מאבדים את הזיכרון, את יכולת ההבעה, הם חווים אובדן מבחינה חברתית כאשר אינם יכולים להתרועע עם אנשים כבעבר, מעצם המגבלות החלות עליהם. הקשישים חווים שחיקה נפשית ובפעמים רבות הם מאבדים, את הרצון לחיות.

הם מגיעים למצב שבו אין להם אנרגיות להילחם על היקר להם, ובמקרים רבים, בני משפחתם אינם יכולים לקחת אחריות עליהם. ככל שהבן אדם הופך תלותי והתלות הולכת וגדלה, הוא נזקק לשירותי רשת התמיכה הפורמאלית. כ-20% מהקשישים נמצאים במצב של תלות בתמיכה הפורמאלית. לאחרונה, חל שינוי חשיבתי מצד המדינה, לעזור ככל הניתן לבני משפחתו של הקשיש, לטפל בו בבית. לדוגמא על ידי שליחת מט"בית, על ידי השאלת ציוד ומכשור מאגודת 'יד שרה' ועוד.

לא מכבר, הקמת עסק עצמאי להנחיית והפעלת הגיל השלישי. באיזה אופן אתה פועל?
"העסק שלי מבוסס על שני מסלולים עיקריים. האחד, אני מרצה בשיטת 'אדלר' לגיל השלישי. במסלול השני, אני נותן כלים לשיפור איכות החיים, על ידי סדנאות שאני מעביר כיום שנקראות: 'אפשר גם אחרת'. בסדנה אני מלמד על חשיבה חיובית, התמודדות עם בדידות של הגיל, תקשורת בין-דורית (מהמילה דור), התמודדות עם מצבי לחץ, התמודדות עם מציאות בלתי רצויה, קונפליקטים בין הורים לילדים, יחסי כלות?חמות ותרבות הפנאי. חופש הבחירה שבמצבים מסוימים הוא כמובן מוגבל, לדוגמא: בבתי אבות, ששם הקשיש צריך לפעול לפי המסגרת ולהתאים את עצמו, מבחינת הזמנים של המקום".

מה הופך מנחה למטפל טוב?
"האיש צריך להיות בעל מיומנויות אישיות גבוהות, להיות בעל יכולת להתאים את עצמו לצרכי הקשיש מבחינה אישית. כל קשיש מזדקן בצורה אחרת. חשוב לדעת איך נגשים לבן אדם ולבעיה. חשוב לציין את מטרות ההנחיה, שתהיינה ריאליות. ישנו מושג בפסיכולוגיה שנקרא: "being and doing" - ובעברית - 'לעשות ולהיות'. חשוב לעשות ולא פחות חשוב להיות שם, עבור הקשיש. אני דוגל בשיטה פליטיבית-טיפולית. הגישה אומרת שיש לעזור, לתמוך ולעודד נפשית ומילולית את הקשיש, ופחות לשים דגש על הנושא הרפואי. לדוגמא, אני לא אצווה על הקשישה בטון תוקפני ליטול את התרופות שלה, אלא אשאל בעדינות אם נטלה אותם".

האם אתה מעוניין להמשיך וללמוד באוניברסיטה על הנושא של הגיל השלישי?
"יש לי תוכניות ללמוד בהמשך עבודה סוציאלית או סיעוד. אני שואף לבנות או לנהל קהילה מוגנת".

אתה, באופן אישי, פוחד להזדקן?
"לא. אני חושב שכשאגיע לגיל זקנה, אגיע אליו עם כל המיומנויות שרכשתי. אני סבור, שהזקנה היא תופעה חברתית שאינה חייבת להיות כך. ההגדרה של הזקנה היא סובייקטיבית. היא תופעה שהחברה מדביקה עבור האדם. זה תלוי כמובן בכל אדם ואדם. כול מקרה לגופו. סבה של אשתי, בן 85, נסע לטיול מאורגן כשעל גבו תרמיל לתאילנד הרחוקה. כשהוא חזר מהטיול, התלונן שחבריו לטיול זקנים ובקושי זזים ושהוא לא ייצא איתם יותר, לטיולים משותפים. הזקנה תלויה במידה רבה, ביכולות הפיזיות שנשמרות באדם.

הכתבה פורסמה "בשופינג מקומי"
www.sun4u.co.il